גזר דין בתיק ת"פ 462-08

1. בתאריך 3.4.12 הורשעה הנאשמת בהעסקת ארבעה עובדים זרים שלא כדין, עבירה לפי סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 (להלן: "החוק").

2. עובדות המקרה כפי שנקבעו בהכרעת הדין מלמדות כי ביום 14.8.08 העסיקה הנאשמת ארבעה עובדים זרים ללא היתר בעבודות בניה וניקוי פסולת.

3. יצוין כי הנאשם 2 זוכה מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום לפי סעיף 5 לחוק. זאת נוכח העובדה כי המאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם 2 היה מנהלה של הנאשמת ביום ביצוע העבירה.

4. בעניין העבירה דנן כבר נקבע בפסיקה כי אין להטיל קנס נמוך אלא אם נתקיימו נימוקים מיוחדים (ראה ע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי (פסקי-דין עבודה, כרך לח, תשס"ג-2003) ). זאת לאור שתי מטרותיו העיקריות של החוק, ראשית, הבטחת תנאי עבודה ראויים לעובדים זרים, שנית, מניעת כניסה של שוהים בלתי חוקיים לישראל ובכך מניעת עליית אחוזי האבטלה והפחתת גובה השכר. מדיניות הענישה הראויה היא זו אשר תשלב בין הגשמת תכלית החוק והתייחסות לנסיבות המקרה הספציפי.

5. במקרה דנן קובע החוק בסעיף 2(א)(2) קנס מוגדל נוכח העובדה כי העבירות נעשו במסגרת עסקה של הנאשמת.

6. בהסכמת הצדדים הגישו באי כוחם טיעוניהם לעניין העונש בכתב. ב"כ המאשימה טען לקנס מרבי ולהתחייבות בהתאם. המאשימה הדגישה כי המדובר בעבירה אשר נעברה במסגרת  עיסוקה של הנאשמת ולצורך הפקת רווח כלכלי, לפיכך לדידה יש להשית על הנאשמת עונש כלכלי משמעותי. זאת ועוד, טענה המאשימה כי לנאשמת הרשעות פליליות קודמות בגין עבירות אלו המחייבות ענישה מתאימה.

7. מנגד, טען ב"כ הנאשמת לקנס נמוך וענישה צופה פני עתיד כגון הגדלת הסכום בהתחייבות. ב"כ הנאשמת טען כי מרשתו מצויה במצב כלכלי רעוע, לדידו הקנס הכבד לו עותרת המאשימה עלול להביא לקריסתה של הנאשמת ולאיבוד פרנסתם של עובדיה הרבים. כמו כן, נטען כי חלוף הזמן ממועד קרות המעשים מחליש את הצורך בהרתעה ומהווה שיקול לקולא. לבסוף, טענה הנאשמת כי מזה שנים לא עברה עבירה דומה.

8. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת הנאשמת להשתת קנס נמוך וענישה צופה פני עתיד, זאת בשל העובדה כי לנאשמת עבר עשיר של העסקת עובדים זרים שלא כדין, אף כי במהלך תקופה קצרה וסמוכה, מכאן שבעת ביצוע העבירות הייתה הנאשמת מודעת כי מעשיה מנוגדים לחוק וכי היא צפויה להיענש בגין כך. זאת ועוד, המדובר בעבירה כלכלית, לפיכך יש להשית עונש כלכלי משמעותי אשר ירתיע מלעבור עבירות מסוג זה.

9. לאחר שבחנתי את תכלית החוק, הישנות העבירות, חומרתן, חשיבות ההרתעה, הנסיבות הקונקרטיות של הנאשמת וביניהן, דו"ח רואה חשבון מילולי וחשבונאי בו עיינתי ואשר אין בו כדי להעיד על מצוקה כלכלית ממשית של הנאשמת, הריני גוזרת על הנאשמת קנס בשיעור 327040ש"ח, דהיינו 70% מהקנס המרבי הקבוע בחוק העומד על 467,200 ש"ח. קנס זה עולה בקנה אחד עם מצבה הכלכלי של הנאשמת כפי שמשתקף מדו"ח רואה החשבון מחד ועם הישנות העבירות ומהותן מאידך.

10. קנס זה ישולם ב- 30 תשלומים שווים, תשלום ראשון ביום 1.12.12 ובכל אחד מן הימים הראשונים לחודשים הקלנדריים העוקבים לאחר התאריך הנ"ל.

11. בנוסף, תחתום הנאשמת על התחייבות לפי סעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז- 1970, שלא לעבור עבירה מסוג העבירה בגינה הורשעה בהליך זה, תוך 3 שנים מהיום. ההתחייבות תהיה עד לגובה הקנס המרבי הקבוע בחוק, היינו 467,200 ש"ח.

12. זכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 45 יום מיום המצאת גזר הדין.

13.  בהתאם לבקשת ב"כ הצדדים ובהחלטתי מיום 9/7/12 ישלח גזר הדין בדואר .

ניתן היום,  כ"א חשון תשע"ג, 06 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: